אין שלם מלב שבור
דרשה ידועה זו של רבי שמחה בונים מפשיסחה עוסקת בהבדל שבין "לב שבור" ובין עצבות.
"הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם" (תהלים קמז, ג).
רבי שמחה בּוּנים מפְּשיסחָה אמר על כך כי "לב שבור הוא טוב מאוד": את הלב השבור מרפאים בסילוק העצבות, ולא באיחוי השבר. וזו מעלתם של הצדיקים: גם כשלבם נשבר הם מצליחים להיות שמחים. מעלה שאליה כל אדם צריך לקוות – שאלוהים ייתן לו לב טהור ושבור שאיננו עצוב. על כך אמר רבי אייזיק מלֶנטשנֶה, כי ראוי שהלב יהיה שבור, אך ראוי גם שבו בזמן יהיה הלב שלם. והלב השבור והשלם יהיו באדם יחדיו, בשלמות אחת.
העצבות קשורה לייאוש המדכא, ויש לרפא ממנה את הלב ולסלקה. ואולם הלב השבור – הכאב, תודעת השבר והרצון לתיקון – אינם סותרים את השמחה.
בניסוח אחר המצורף לדרשה זו, המצב הנפשי הראוי לאדם הוא שלמות ושבר השוכנים בו זה לצד זה, באיזון ובהשלמה.
