הסיפור

רבי אלימלך מליז'נסק השתוקק מאוד לראות בעיניו את אברהם אבינו ולשמוע את דבריו. לשם כך צם לאורך שבוע שלם כמה פעמים.
לילה אחד נדמה היה לו בחלומו כי ראה את אברהם אבינו, וכמו כוכבים היו צוֹהֲרים ומאירים בראשו.
בחלומו רץ ר' אלימלך אחרי אברהם. אז אמר לו אברהם אבינו: "האם חושב אתה שיש לי פנאי אליך? האם סבור אתה שאני כמו אלימלך?"

---

על הסיפור

נראה כי המשפט שאומר אברהם לר' אלימלך נועד להעמיד אותו על טעותו. על פי אברהם, הזמן והמאמץ שהשקיע ר' אלימלך כדי לראות את פניו אינם אלא בזבוז.
אברהם רומז לר' אלימלך כי עליו להשקיע את זמנו במטרות מועילות יותר מהתגלות פניו של אב קדמון. אילו היה עסוק במטרות החשובות יותר, לא היה לו פנאי לעסוק בדבר מיותר זה.
על פי הסיפור, אברהם לא זיהה את ר' אלימלך כשדיבר אליו. גם בכך רומז הסיפור כי דרכו של ר' אלימלך אינה ראויה. אדם צריך לרדוף אחר מטרות מועילות וחשובות, ולא לבזבז את זמנו ב"השגות עליונות", בחזיונות או ברדיפה אחר דמותו של אדם גדול מן העבר.
מעניינת העובדה כי דמותו של אברהם אבינו בסיפור מזכירה את דמותו של ר' אלימלך עצמו, שנודע כאדם ביקורתי שיצא כנגד העיסוק בהשגות רוחניות ובדברים שאינם מועילים לעולם הזה.
קריאה אפשרית נוספת בסיפור היא כי למרות מעלתו הגדולה של ר' אלימלך, הרי אברהם אבינו נעלה כל כך, שאין לו פנאי אפילו לאדם כר' אלימלך.