איך מברכים על הרעה
איך אפשר לקבל בשמחה אירועים קשים שעוברים עלינו? המגיד ממזריטש מציע לשאול דווקא את ר' זושא, שטוען שלא ידע רעה מימיו
רבי שמֶלקֶה מניקלשבּוּרג ואחיו רבי פנחס, שהיו תלמידיו של המגיד ממזריטש, באו אל רבם פעם אחת בשאלה:
המשנה אומרת "חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה" (ברכות, פרק ט משנה ה). איך אפשר לקבל את הרעות בשמחה ולברך עליהן? במקום לענות שלח אותם המגיד לבית המדרש. "בבית המדרש יושב רבי זוּשא ומעשן מקטרת, לכו ושאלו אותו."
הלכו שני האחים לר' זושא וסיפרו לו שהמגיד שלח אותם לשאול אותו איך מברכים על הרעה. ר' זושא לא ענה להם, אלא צחק ואמר: "תמוה בעיני שהוא שלח אתכם דווקא אלי. למה לבקש תשובה על השאלה הזאת ממי שמעולם לא היה לו רע? הרי מיום לידתי ועד היום יש לי רק טוב. צריך לשאול מי שחס וחלילה היה לו רע."
ידעו שני האחים שר' זושא הוא עני גדול שידע סבל רב בחייו ומכך הבינו: מי שמקבל באהבה את כל מה שקורה לו' אינו מרגיש שום רע, וממילא מברך גם על מה שנראה בעיני אחרים כרע.
הסיפור הולך בעקבות האחים החסידים המנסים להבין את המשנה הקובעת שיש לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה. התשובה שהם מקבלים חיונית לכל אדם, וממנה אפשר ללמוד כיצד אפשר לקבל גם אירועים קשים בשמחה ואף לברך את אלוהים עליהם.
המסע של האחים אל התשובה עובר דרך שתי תחנות שבהן יסרבו לענות להם. המגיד ממזריטש שאליו הם ניגשים ראשון שולח אותם לתלמידו, ר' זושא מאניפולי. הסיבה הגיונית בעיניהם: כולם מכירים את ר' זושא כעני מרוד וידוע סבל, ולכן הוא הכתובת הנכונה לבירור איך מתמודדים עם סבל. ואולם גם הוא מסרב להשיב להם, שכן לדבריו לא חווה שום רעה מימיו.
מסירובו מבינים האחים את התשובה: מי שאינו חווה את חייו כסבל לא צריך להתאמץ כדי לברך על הרעה, הוא פשוט אינו מרגיש שמשהו רע קרה לו.
ובאמת, דמותו של ר' זושא, כפי שהיא מצטיירת מן הסיפור, יכולה לתת כיוון לאורח החיים שאינו יודע סבל: ר' זושא יושב בבית המדרש ומעשן מקטרת. זאת יודע גם המגיד ממזריטש השולח אליו את האחים, ואולי ניתן ללמוד מכך שזה היה מנהגו של ר' זושא, שלא ידוע כתלמיד חכם אלא כאדם פשוט וירא שמים. הוא אמנם עני אך אינו רודף אחר העושר, אלא יושב ונהנה מדבר פשוט שגם עניים יכולים ליהנות ממנו.
