איך לא לנצח במחלוקת
מחלוקת קשה בעיר דרבנט שבהרי הקווקז הוכרעה, אך למרות ההכרעה בעלי המחלוקת מבקשים לתת מקום לשני הצדדים
בעיר דרבנט שבהרי הקווקז ניטש ויכוח חריף שהפך למחלוקת קשה סביב הקמת בית ספר בעיר. בראש המחנה האחד עמד הרב ישעיה רבינוביץ' (הרב יש"ר), שביקש להקים בית ספר עברי ומודרני ראשון בעיר, ובראש המחנה השני עמד הרב יעקב יצחקי, הרב הראשי של פלך דאגסטן, שהתנגד למודרניזציה של החינוך. אף שהרב יצחקי היה משכיל בעצמו הוא תמך בהמשך הלימוד המסורתי שהתקיים ב"תלמיד כונה" (בית התלמיד) שהיה ממוקם בדרך כלל בבתי כנסיות.
המחלוקת הלכה וגברה והובילה לעימותים חריפים בין התומכים למתנגדים.
לבסוף גברה ידם של התומכים והתקבל אישור מהשלטונות להקמת בית ספר עברי ראשון. לאחר ההכנות הנדרשות נקבע טקס חנוכת בית הספר, ולהפתעת כולם הרב יש"ר שלח מכתב הזמנה לרב יצחקי: "הנני מזמין את כבוד הרב לחנוכת בית הספר." להפתעת רבים אישר הרב יצחקי את בואו, ואכן הגיע ביום המיוחל.
הטקס החל והכול ציפו לנאומו של הרב יש"ר, אך הוא הפתיע וקבע "אדבר רק לאחר שרב העדה, הרב יעקב יצחקי, יישא דברים". חלק מהחוגגים חששו מאוד מנאומו של הרב יצחקי, שכאמור התנגד להקמת בית הספר העברי, וכשהוא עלה אל דוכן הנאומים השתררה דממה בבית הכנסת והמתח היה בשיאו.
אז פתח הרב יצחקי ודרש במשנת חכמים: "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ" והפליג בחשיבות השילוב שבין תורה לידיעות רחבות, ורק כשסיים את דבריו עלה הרב יש"ר אל הבימה לנאום את נאומו.
המחלוקת ששררה בעיר דרבנט שבקווקז, כמו במרכזים יהודיים רבים, נסובה על המודרניזציה ומעמד ההשכלה הכללית בחינוך. היו שתמכו בהמשך הלימוד המסורתי, ומן הצד השני היו תומכי הרפורמות שביקשו חינוך ציוני ומודרני.
לכאורה האירוע הסתיים כאשר הוכרעה המחלוקת לטובת התומכים בהשכלה מודרנית, אולם הסיפור בעצם רק מתחיל.
הרב יש"ר האמין בעמדתו והוביל לשינוי אך לא רצה להכריע את יריבו. הוא הכיר במעמדו ובחשיבותו של הרב יעקב יצחקי והזמין אותו לפתוח את טקס חנוכת בית הספר. בכך הוא פורר את הגישה המחנאית שאפיינה את הוויכוח, וביקש לחבר מחדש את כל חלקי הקהילה תחת הנהגתו של הרב יצחקי.
יש במעשה זה סיכון מסוים, שהרי הרב יצחקי התנגד למהלך והרב יש"ר לא היה יכול לדעת מה יבחר לומר באירוע חגיגי זה. אולם הרב יצחקי, שקרוב לוודאי הכיר טובה לרב יש"ר על המחווה שלו, המשיך את מגמת הפיוס בדרשתו. הוא הכיר במציאות המשתנה ומצא עוגן לעמדת המתנגדים לו בדברי חז"ל "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ". בכך הוא קיבל את המציאות ואת ההכרעה, ומנע מצב של נתק בינו לבין מחצית מהקהילה החפצה בשינוי.
שני הרבנים מלמדים בכך את הציבור כי המחלוקת הייתה לשם שמיים ושישנה חשיבות גדולה לאופן שבו מסיימים מחלוקת.
