הסיפור

פעם אחת שמע רבי אלעזר מרבי יוחנן רבו דבר מה שחידש בתורה.
הלך רבי אלעזר וסיפר חידוש זה בבית המדרש, אך לא סיפר כי מקורו של החידוש הוא רבי יוחנן.
שמע זאת רבי יוחנן וכעס מאוד על תלמידו.
כדי להרגיע את כעסו באו לפניו שניים מתלמידיו, רב אמי ורב אסי, וסיפרו לו כך:
מעשה שהיה בבית הכנסת של טבריה, כאשר שני חברים, רבי אלעזר ורבי יוסי, התווכחו זה עם זה בענייני הלכה. בלהט הוויכוח הגיעו לידי כעס ואיבה, מה שהביא אותם לקריעתו של ספר התורה שבו למדו.
היה שם רבי יוסי בן קיסמא. כשראה את המתרחש אמר: בעקבות מריבה זו, יהפוך באחד הימים בית כנסת זה לבית עבודה זרה.
אמר להם רבי יוחנן: לא די שרבי אלעזר תלמידי זלזל בכבודי, עכשיו אתם משווים את מעמדו למעמדי ומתארים אותנו כשני חברים המתכתשים זה עם זה?!
חזר וכעס עוד יותר.
בא לפניו רבי יעקב בר אידי, ואמר לו כך:
במקרא מסופר כי לאחר מותו של משה רבנו לימד יהושע את התורה, ממש כפי שלימד אותו משה, בדיוק רב וללא כל שינוי. אך כמובן, לא בכל פעם שלימד יהושע דבר מה את עם ישראל, היה אומר להם כך לימד אותי משה. יהושע היה יושב ומלמד את התורה סתם, ומפני שהיה תלמיד כה נאמן, ידעו כולם שהוא מלמד את תורתו של משה רבו.
ממש באותו אופן, המשיך רבי יעקב בר אידי, כשרבי אלעזר תלמידך מלמד דבר מה בבית המדרש – כולם יודעים שהוא תלמידך הנאמן ושהוא בעצם מלמד את תורתך.
אמר רבי יוחנן לרבי אמי ורבי אסי: מפני מה אינכם יודעים לפייס כמו בר אידי חברינו?

---

על הסיפור

בתוך סיפור זה מתחרים ביניהם שני סיפורים על משימת פיוסו של רבי יוחנן.
ההתבוננות בתחרות הזו עשויה ללמד אותנו משהו על סיפורים ומשהו על פיוסים.
הסיפור הראשון המשתתף בתחרות, סיפורם של רבי אמי ורבי אסי, הוא סיפור חינוכי, הממחיש את תוצאותיו הנוראות של הכעס בבית המדרש. לרגשות אישיים, כך מלמד הסיפור, אין מקום כאשר עוסקים בטקסט האלוהי.
אך הסיפור החינוכי נוחל כישלון חרוץ, ורק גורם לרבי יוחנן לכעוס עוד יותר. מסתבר שגם אם נכון שהכעס הוא דבר שלילי, הרי שלהסביר את זה לאדם כועס זו כנראה לא הדרך הכי יעילה לשיכוך כעסו.
רבי יעקב בר אידי בוחר בסוג אחר לגמרי של סיפור. הוא אינו מבטל את החוויה האישית של רבי יוחנן ונותן מקום לצורך שלו בהכרה ובכבוד מצד תלמידו. באמצעות הסיפור הוא מנסה לאפשר לרבי יוחנן להתבונן במציאות מנקודת מבט קצת אחרת. ההתבוננות במערכת היחסים המקראית של רב ותלמידו עשויה לאפשר לרבי יוחנן לצאת לרגע מכעסו, ולראות גם את עצמו מבחוץ. אולי התחושה שלו שהמעיטו בכבודו אינה משקפת את האופן שבו הסובבים אותו ראו את הדברים? אולי יש דרך אחרת להבין את מה שאירע?
בסוף הסיפור מכריז רבי יוחנן עצמו על רבי יעקב בר אידי כמנצח הבלתי מעורער בתחרות הסיפורים.