עוד על הסיפור
פירמידת מאסלו
תאוריית הצרכים של הפסיכולוג אברהם מאסלו מניחה כי קיימים צרכים אוניברסליים המשותפים לכל בני האדם ומניעים אותם.
חמשת השלבים בתאוריה נובעים משני סוגי מניעים בסיסיים: מניעי החסך פועלים כדי למלא חסך מסוים בדברים שהם חיוניים לקיומו הפיזי והפסיכולוגי של האדם, כגון מזון, ביטחון ואהבה. כאשר האדם כבר סיפק את צורכי החסך שלו, מופיעים מניעי הגדילה, שאינם חיוניים לעצם קיומו של האדם, אבל מספקים לו את התוכן שבשבילו כדאי לחיות.
הרעיון הבסיסי של התאוריה, כפי שניסח אותה מאסלו (שאינה מוסכמת על הרבה מהחוקרים), קובע כי לא ניתן לעבור לרמה גבוהה יותר של צורך, בלי לספק את הצרכים ברמה הנמוכה יותר. למשל, אדם רעב לא יוכל להתרכז בעבודה. כך, נוצרת פירמידת הצרכים (מִדרג) – סידור צרכים החל מהבסיס הרחב עד לצרכים העליונים בפסגת הקיום האנושי, כאשר בתחתית הפירמידה קיימים צורכי החסך, ובראשה – צורכי הגדילה.
שוקולד
פירות, משקה תוסס או מים? מה נכון לאכול ולשתות לפני בחינה?,אסור להגיע על בטן ריקה למבחן משום שהמוח זקוק לסוכרים. לכן כדאי לספק לגוף פחמימה מורכבות המתפרקת לאורך זמן וכך למנוע מהגוף להיכנס ללחץ.
הבגדים החדשים של אבא גברהנא
סיפור עם יהודי-אתיופי מציג תמונה הפוכה לסיפור על הרב עדס, שלפיו ההתחשבות בלבושו של האדם היא דבר שלילי:
הנגוס (המלך) ערך סעודה גדולה והזמין את כולם לבוא. גם אבא גברהנא בא לסעודה, אך כיוון שלא היו לו בגדים יפים לבש את הבגדים הישנים שלו. כשהגיע לארמון, ראו השומרים את בגדיו הבלויים וגירשו אותו.
חזר אבא גברהנא לביתו, שאל משכנו בגדים חדשים, וחזר לסעודה. כל היושבים בסעודה ראו את בגדיו היפים וחשבו שהוא אדם חשוב, ולכן פינו לו מקום בראש השולחן ונהגו בו בכבוד רב.
אך אבא גברהנא נותר עצוב ולא אכל. "מדוע אינך אוכל?"
בתגובה לקח אבא גברהנא את המרק לכיסו והכניס את השרוולים לתוך המרק.
הסתכלו האנשים בתימהון: "מה אתה עושה?"
ענה גברהנא: "קודם באתי בבגדים ישנים, והשומרים גירשו אותי. אם כן, הבגדים החדשים זיכו אותי באוכל ובכבוד, לכן הם צריכים לאכול, כי הם עשו אותי לאיש חשוב."
מבוסס על: יעל זהבי ומירי ורון (עיבוד), מרקם סיפורים מפי יהודי אתיופיה, 2000. (C) מטח
גר יתום ואלמנה
במקומות רבים מצווה התורה ציוויים הקשורים לחלשים ולנדכאים בחברה – הגר, היתום והאלמנה. שלושה אלו, שאין להם משפחה ומשענת חברתית וכלכלית, עלולים לסבול מדיכוי ומעושק, ולכן שבה התורה ומצווה פעם אחר פעם שלא לפגוע בהם ולשמור על כבודם.
דאגה לאלמנה
גם על הרש"ש (רבי שלום שרעבי) מסופר שעצר בדרכו לישיבה כדי לסייע לאלמנה ובתה ביום גשום. ראו בסיפור אנשים טובים באמצע הדרך.
לפתוח את כף היד
הרב יוסף בוכריס כתב רבות על ערך הצדקה, וכך דרש את הפסוק: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, על-כן אנוכי מצווך לאמור – פתוח תפתח את ידך לאחיך, לענייך ולאביונך בארצך" (דברים טו, יא) – לדבריו, פרשת הצדקה פותחת באות כ"ף הסגורה מעט וחותמת באות כ"ף הפתוחה, וזאת כדי לרמוז לאדם שעליו לקמץ מעט בהוצאות הבית אך לפתוח את ידו בהרחבה לצדקה.
יוסף לקח חלק ב' עמ' ט"ז, דפוס עידאן כהן חדאד צבאן, ג'רבה, תשט"ז (1956).
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
בשנת 1992 חוקק בישראל "חוק כבוד האדם וחירותו" המגן על כבודו של כל אזרח במדינה.
שופטי בית המשפט העליון ראו בו חוק יסוד בעל מעמד על-חוקי הקובע זכויות מוגנות ומאפשר ביטול חוקים הסותרים זכות בסיסית זו. החוק קובע שאין לפגוע בכבודו של אדם באשר הוא אדם (סעיף 2), שכל אדם זכאי להגנה על כבודו ועל גופו (סעיף 4), ושכל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו (7א).
חלוקת מזון למשפחות נזקקות
הרב פרופסור עזרא ציון מלמד מְסַפֵּר על מנהג חלוקת מזון למשפחות בקרב יהדות איראן וקהילות המזרח.
"בקהילות המזרח החזיקו עד לפני כמה שנים במגבית התמחוי. הכרתי בילדותי שמש זקן (שמו אגאבאבא בן יצחק שמש), שבערב שבת אחר הצהרים, הלך מבית לבית, בשכונות העוני שבירושלים, ואסף לחם ותבשילים, וחילק את אשר אסף בין העניים שב'הכנסת אורחים' או בין המשפחות העניות ביותר ומטופלות בילדים רבים.
עם פרוץ המלחמה העולמית (בשנת תרע"ד) בטל המנהג, ומשום מה לא נתחדש אחר כך.
אני מכיר כמה משפחות בעדות המזרח, שגם כיום אינן יושבות לאכול סעודת שבת, בטרם תשלח האם מעט תבשיל ולחם לעני שבשכונתן."
מבוסס על: עזרא ציון מלמד, פרקי מנהג והלכה, עמוד 68, הוצאת קריית ספר, ירושלים, תש"כ (1960).
