אור במקום נמוך
בזמן הדלקת נרות החנוכה שאל ר' דוד מטוֹלנֶה שאלה מוזרה: אם אשתך נמוכה, האם אינך מתכופף אליה כשאתה משוחח עמה? בכך רמז על נרות החנוכה ועל האור המתגלה דווקא במקום נמוך.
פעם אחת בלילה הראשון של חג החנוכה עמד רבי דוד מטוֹלנֶה ליד חנוכיית הזהב המהודרת והתכונן להדליק את הנר הראשון. לפתע פנה אל אחד החסידים ואמר לו: "אמור לי, הלוא אשתך נמוכה היא. ואם כך, כשאתה רוצה לדבר אתה, האם אתה הוא זה שמתכופף אליה או שהיא מגביהה את עצמה אליך?"
ומיד, בלי לחכות לתשובה על שאלתו, בירך הרבי והדליק את נר החנוכה.
החסידים התפלאו מאוד על השאלה המשונה ששאל הרבי.
באותו היום נכח במקום רב צעיר, רבי מרדכי דוב מהוֹרניסטייפּוֹל, שהיה נכד אחיו של הרבי. כשראה את תמיהתם של החסידים אמר להם: "אני אפרש לכם את דבריו של דודי-זקני על פי דברי התלמוד. בתלמוד נאמר כי מעולם לא ירדה השכינה מתחת לגובה של עשרה טפחים (תלמוד בבלי, סוכה, דף ה עמוד א). אף על פי כן, אנחנו מדליקים את נרות החנוכה נמוך יותר מעשרה טפחים. סוד הדבר, שבימי החנוכה הקדוש ברוך הוא "מתכופף" ויורד אל עולמנו. ובשל כך, בימים אלו ניתן למצוא את האור הנמצא גם במקומות הנמוכים".
הנחתם של נרות החנוכה דווקא במקום נמוך, כפי שנאמר בתלמוד, הופכת בסיפור זה לסמל לכך שניתן למצוא "אור" גם במקומות בלתי צפויים. ה"אור", המסמל את האיכות והקדושה, אינו דווקא ב"שמים" ובמקום גבוה, אלא נמצא בכל מקום – גם במקומות ה"נמוכים" בעינינו.
רעיון זה מוזכר רבות בספרות הקבלה של האר"י, שלפיה ניצוצות של אור ורסיסים של קדושה מופיעים במקומות הנחשבים "חשוכים". החסידים הסתמכו רבות על רעיונות אלו, וסיפורים רבים משקפים את היכולת לגלות ניצוצות של אור גם במקומות בלתי צפויים. כך, למשל, סיפורי חסידים רבים עוסקים בכך כי גם אנשים פשוטים עשויים להתגלות כאנשים נפלאים ומיוחדים.
