הסיפור

הרב שלום כהן יונתן סיפר בשבחו של אביו, הרב יעקב יונתן (ג'אתו) כהן: "הידעתם מה היה סוד כוחו של אבא?" שאל והשיב: "כוחו היה בקיפול התפילין!".
תמהו השומעים על דבריו: "שמענו על צדיקים שהלכו עם התפילין כל היום, ועל כאלה שהניחו תפילין מתוך כוונות עמוקות, איזו צדיקוּת יש בקיפול תפילין?"
השיב להם הבן, "כשאבא, הרב יעקב יונתן (ג'אתו) כהן, היה מקפל את התפילין, היה מאריך מאוד בקיפולן וגוללן אט אט על מנת לייפותן ולא כתלמיד הבורח מבית רבו".

---

על הסיפור

שבחו של הרב יעקב יונתן (ג'אתו) כהן אכן מוזר במבט ראשון, שהרי מדובר במעשה יומיומי שאין בו קדושה ואינו עצם מצוות הנחת תפילין.
בדרך כלל כשאנו עושים פעולה בגלל חובה ותו לא, אנו ממהרים לסיימה ועוברים הלאה. לכן הקיפול הנעשה מתוך תשומת לב מייקר את התפילין ומגלה חיבה עמוקה למצוה, הבאה לידי ביטוי בגלילה איטית ומוקפדת הנעשית בכוונת הלב.
יתרה מכך, במעשיו העניק הרב יעקב כהן משמעות לרגע שמטבעו הוא רגע של התפרקות וחוסר דעת. הרי התפילה הסתיימה ובדרך כלל המתפללים משוחחים על הא ועל דא תוך כדי קיפול התפילין. בכך הוא הופך את המעשה הזה מרגע חיצוני למצווה לרגע שהוא חלק אינהרנטי מן המצווה.
בנוסף, יש במנהגו התנגדות לנטייה שלנו לרוץ קדימה ולעבור בזריזות לדבר הבא מבלי לחשוב ולו לרגע על פרק הזמן שהסתיים. רגע הקיפול מאפשר לעכל את ההתרחשות ולעבד את החוויות שצברנו, ובכך הרב יעקב הכהן הוא בעצם מורה דרך לא רק להנחת תפילין אלא לפרידות וסיומים.