הסיפור

חכמי טריפולי הרבו להפציר ברב יעקב רקח לקבל על עצמו משרת דיין או רב, אך הוא שב וסירב. "איני רוצה להתפרנס מן הרבנות", נימק את דבריו, ולכן המשיך לעבוד כמנהל חשבונות אצל הסוחר יוסף נמני, ומדי יום היה מתיישב לאחר עבודתו ושוקד על התורה.
בשבת פרשת "וישב" נפטר הסוחר יוסף נמני, ונערכה לו אזכרה בהשתתפות כל חכמי העיר.
הרב משה סרוסי ראה שהרב רקח הגיע להשתתף באזכרה, קפץ על ההזדמנות ודרש: "על פתיחת פרשתנו 'וישב יעקב' אמרו חכמים במדרש 'ביקש יעקב לישב בשלווה, מיד קפץ עליו רוגזו של יוסף': ביקש רבי יעקב רקח לשבת בשלווה וללמוד תורה ללא הפרעה, אך קפץ עליו רוגזו של יוסף – הסוחר יוסף נמני נפטר, ועתה הוא ייאלץ לקבל עליו משרת רבנות."
ממקומו בקהל השיב לו הרב רקח: "ואף על פי כן – 'אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות.'"

---

על הסיפור

אך טבעי היה שהרב יעקב רקח, שהיה מגדולי חכמי טריפולי, ישמש ברבנות בעירו. אך הוא נשאר נאמן לדברי המשנה במסכת אבות, המעדיפה את העבודה והפרנסה על פני הרבנות – "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות" (אבות א, י). עמדה זו מאפיינת רבים מחכמי המזרח.
הסיפור כולל מלחמת דרשות:
הרב משה סרוסי מנצל את פטירת מעסיקו של הרב רקח ודורש דרשה מחוכמת כדי לגרום לרב רקח לקבל על עצמו משרה ברבנות. אך הרב רקח משיב לו בדרשה על המשנה בפרקי אבות, שהיא "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות", וכוונתה שיש להעדיף עבודה על פני פרנסה מן הרבנות. התוספת שלו – "אף על פי כן" מלמדת שבעיניו הדרשה המפולפלת של הרב סרוסי אינה מחייבת אותו בדבר מאחר שהיא סותרת אמת פשוטה זו.