אגדת שלושת האחים
שלושה רבנים אחים לא זכו להיפגש, עד שרוח סערה הביאה לפגישתם. על האפשרות להתאחד למרות המרחק
אישה אחת נישאה שלוש פעמים, ולשלושת בניה קראה באותו השם.
בנעוריה נישאה לבן משפחת אבולעפיא, ולבנם קראו חיים. לאחר שנים מספר משנפטר בעלה, עקרה לעיר איזמיר ושם נישאה בשנית לבן משפחת אלגאזי, ולבן שנולד להם קראו חיים. וכשנפטר בעלה השני נישאה בשלישית בעיר קושטא, ולבן שנולד קראו בני הזוג חיים למשפחת אלפנדרי.
שלושת האחים גדלו כל אחד בעיר אחרת, והיו לרבנים חשובים בעירם. הם אומנם שמעו איש על אחיו ורצו להיפגש זה עם זה, אך תלאות החיים וסכנות הדרכים מנעו מהם להיפגש זה עם זה. פעם אחת יצאו שלושת האחים לדרך לרגל עסקיהם, ונקלעו לנמל אחד, בלי שידעו איש על נוכחות רעהו. כל אחד מהם היה בדרך למקום אחר, והתכוון לעלות על ספינה אחרת. אך עם בואם לנמל פרצה סערה והספינות לא יכלו לצאת מן הנמל. כך השתהו שלושת האחים בנמל, ומן השמיים גלגלו שייכנסו שלושתם לאותה אכסניה. באכסניה דיברו זה עם זה בדברי תורה, עד שמתוך השיחה נודע להם ששלושתם נושאים את אותו שם פרטי, ושלושתם אחים.
הסיפור שלפנינו עוסק בזיקה בין שלושה אחים, בני אם אחת, החולקים את אותו שם פרטי, אך מעולם לא נפגשו. שלושת האחים, המשמשים כרבנים, גרו במקומות שונים ברחבי אימפריה העות'מאנית, והאגדה הקושרת אותם בקשרי דם מספרת את סיפורו של עם ישראל. היא מלמדת אותנו כי כל אחד מאיתנו הוא בן יחיד אך בעצם כולנו אחים. לעיתים המרחק בינינו גדול ומפריד, אך בסופו של דבר ניפגש ונתאחד. ייתכן שהנסיבות שבהן ניפגש בתחילה לא ייראו לנו חיוביות – רוח סערה המעכבת אותנו בדרכנו, אך בסופו של דבר יתברר שאותה סערה היא שהפגישה אותנו עם הקרובים לנו.
