אבן במתנה
רבי חנינא הצדיק העני מבקש להביא תרומה לבית המקדש, אבל נתקל בקשיים בדרכו
רבי חנינא בן דוסא היה צדיק ועני, וראה שבני עירו עולים לרגל לירושלים ומביאים קורבנות לבית המקדש.
אמר לעצמו: כולם מעלים קורבנות לירושלים ואני לא?
יצא מהעיר אל המדבר וראה שם אבן אחת.
סיתת את האבן ועיבד אותה יפה יפה, ורצה להעלותה לבית המקדש.
אך האבן הייתה גדולה וכבדה, וחנינא חיפש פועלים שיעלו עבורו את האבן לבית המקדש.
חמישה פועלים שעברו במקום הסכימו להעלות את האבן תמורת מאה מטבעות זהב.
לחנינא לא היה מספיק כסף כדי לשלם לפועלים והם המשיכו בדרכם.
שלח לו האלוהים חמישה מלאכים בדמות אדם, אמרו לו: תן לנו חמישה מטבעות (סלעים) ואנחנו מוכנים לסחוב את האבן. אבל יש לנו תנאי – שאתה תיתן יד ותעזור לנו במלאכת הסחיבה.
סחבו חנינא וחמשת המלאכים את האבן לירושלים, וכשהגיעו למקדש ביקש חנינה לשלם להם את שכרם ולא מצאם.
נכנס חנינה ללשכת הגזית לברר במושב הסנהדרין מי ראה את הפועלים ששכר, ואמרו לו חברי הסנהדרין: נראה שמלאכים היו אנשים אלה, והם העלו את האבן שלך לירושלים.
מייד נתן חנינא לחכמי הסנהדרין את השכר שייעד לפועלים.
כיצד יצליח הצדיק העני הפורש מהציבור להעלות מתנה לבית המקדש ולהיות בעל זכויות כמו יתר חבריו שמעלים קורבנות בבית המקדש?
חנינא בן דוסא הוא אחת מהדמויות מתקופת המשנה שנודעו בעיקר כחסידים ואנשי מעשה. חנינא מקפיד מאוד על המצוות ומסתפק במועט. אורח חייו הסגפני קשור בכך שהוא פורש מהציבור – אין לו כסף רב והוא לא יכול להעלות קורבן כמו בני עירו.
האפיון של חנינא כמי שפורש מן הציבור מלווה את המשך הסיפור, ואת האתגר העומד בפניו. במקום להביא מתנת כסף כמו כולם, הוא ממשיך להתנהג כחסיד ויוצא מן העיר למדבר, שם הוא נתקל באבן גדולה ומבין שזו המתנה שהוא חיפש. הוא מעבד את האבן כדי להעלות אותה לבית המקדש כמתנה שאינה קשורה רק בכסף אלא גם בהשקעה אישית של מחשבה, זמן ומיומנות מקצועית.
בנקודה זו הוא נתקל בבעיה. לא די במאמץ האישי שהוא השקיע עד כה – הוא חייב להיעזר באנשים אחרים כדי להעלות את האבן לירושלים. לכן חנינא פונה לפועלים אבל אין לו מספיק כסף כדי לשלם להם את השכר שהם דורשים.
כוונתו התמימה של חנינא גורמת לאלוהים לרחם עליו והוא שולח לו מלאכים שנראים כמו בני אדם. חנינא פונה אליהם ומבקש לשכור את שירותי ההובלה שלהם, והם מסכימים לבצע את העבודה בשכר נמוך יחסית שחנינא מסוגל לשלם, אבל הם מציבים תנאי – חנינא יצטרך לעזור להם בהובלה ו"לתת יד".
לאחר שחנינא מבין שהפועלים היו בעצם מלאכים, הוא משלם את הכסף לחכמי הסנהדרין, והסיפור שהחל בכך שחנינא לא יכול לשלם ולא רוצה את עזרת הסובבים אותו, מסתיים בכך שהוא משלם וגם נעזר באחרים. כך אנו למדים שגם הצדיק הגדול ביותר צריך את עזרת החברה כדי לקיים חלק מהמצוות.
