הסיפור

אבא תחנה החסיד נכנס לעירו בערב שבת לקראת החשכה, וחבילת סחורתו מונחת לו על כתפו.
מצא מוכה שחין אחד מוטל בפרשת דרכים, צומת בכניסה לעיר.
אמר מוכה השחין לאבא תחנה: רבי, עשה עימי צדקה והכניסני לעיר.
אמר אבא תחנה בליבו: אם אני מניח את חבילתי כאן כדי להכניס את החולה לעיר, לא אספיק לחזור לקחתה לפני שבת – ומהיכן נתפרנס אני ובני ביתי? ואם אני מניח כאן את מוכה השחין, אני מתחייב בנפשי שאיענש משמיים על הפקרת אדם.
מה עשה? המליך יצר טוב על יצר רע והכניס את מוכה השחין לעיר, ואחר כך חזר ונטל את חבילתו ונכנס שוב לעיר עם דמדומי חמה, ממש עם כניסת השבת.
והיו הכול תמהים ואומרים: האם זה הוא אבא תחנה החסיד שסוחב חבילה על כתפו בשבת?
אף הוא הרהר בליבו ואמר: שמא באמת השמש כבר שקעה וחיללתי את השבת?
באותה שעה הזריח הקדוש ברוך הוא את החמה.
כשהבין אבא תחנה שזרחה שוב חמה בגללו, אמר בצער: שמא לא התקבל שכרי בעולם הבא על מעשה החסד שעשיתי, כי קיבלתי אותו כבר בעולם הזה בנס שהתרחש עבורי.
יצאה בת קול מהשמיים ואמרה לו: "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשְׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ, כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ" (קהלת ט, ז). נתקבל שכרך.

---

על הסיפור

בתחילת הסיפור מגיע אבא תחנה החסיד לפרשת דרכים, לצומת. פרשת דרכים זו מייצגת דילמה מוסרית שיוצאות ממנה שתי דרכים: דרכו של היצר הרע, וזו של היצר הטוב.
היינו נוטים לחשוב שהיצר הרע הוא החשש האישי להידבק או הדחייה מהאיש החולה, אך לא זו הדילמה אצל אדם חסיד. יצרו הרע של אבא תחנה מספר לו שאם יעזור לחולה יאבד את חבילתו, שאותה אסור לטלטל בשבת, ולא תהיה פרנסה למשפחתו. לעומת זאת יצרו הטוב מזכיר לו שהוא מחויב לעזור למי שזקוק לכך, אף במחיר של אובדן אפשרי של פרנסתו. מנקודת המבט של הגיבור החסיד, יצר הרע פירושו להעדיף את צרכיך על פני צורכי הזולת הנזקק לך.
לאחר שחצה את פרשת הדרכים הראשונה, אבא תחנה התקרב ובא לצומת השני: פרנסה אל מול שמירת השבת. הוא בוחר בדרך הפרנסה, וליבו כבד עליו שמא אכן יפנה עורף בכך לשמירת השבת. אך אלוהים לא מעמידו בניסיון נוסף, ונעשה לו נס שמשנה את טבעו של כל העולם, ובת קול גם מודיעה לו שיקבל על כך שכר בעולם הבא. סיכום כפול זה מוכיח גם לאבא תחנה וגם לקוראים את צדקת בחירותיו.