אבא גוליש והעמוד
כומר בבית עבודה זרה נוטש את האלילים שהתרגל לעבוד, ולאחר שהוא חוזר בתשובה הוא הופך לממונה על קופה של צדקה, אולם גם בתפקידו החדש מצפים לו אתגרים מעברו.
אמר רבי פינחס: מעשה היה בדמשק בבית עבודה זרה שבו שימש כומר בשם אבא גוליש. שנים רבות עבד אבא גוליש את הצֶלם (פסל), אולם פעם אחת כשבא לידי מצוקה והתחנן לפני הצֶלם לעזרה כשפיו פולט אנקות כאב וצער – לא הועילה לו תפילתו.
בלילה יצא מהמקדש והתפלל תפילה שונה: "ריבונו של עולם שמע תפילתי, ופדני מצרתי" ונתרפא.
ברח אבא גוליש לטבריה והתגייר. והיה רודף אחרי המצוות עד שהתמנה פרנס על העניים והיה אחראי על קופת הצדקה, ונכנסו מעות תחת ידו כשם שהיו תחת ידיו בבית הצֶלם.
אולם כשם שמעל בכספים בבית הצֶלם כך החל אבא גוליש לגנוב מכספי הצדקה, מיד חש באחת מעיניו והתעוור בה. חזר וגנב מההקדש של העניים, והתעוור גם בעינו השנייה.
וכאשר בני עירו דמשק ראו אותו בטבריה ונוכחו לדעת שהוא עיוור ואמרו לו: אבא גוליש, מדוע
צחקת על הצֶלם והנחת אותו מאחוריך? והנה הצֶלם לפחות לא גבה ממך את מאור עיניך! וכך חזרו שוב ושוב.
מה עשה אבא גוליש? אמר לאשתו: עזרי לי ונלך לדמשק ואחזה אשתו בידו והיו הולכים. כשהגיעו לעיירות בספר העיר דמשק היו מקיפים אותו אנשים ואומרים לו: אבא גוליש, יפה עשה לך הצלם שסימא את עינך ועיוור אותך! צחק להם ואמר: באתי לבקש מהצלם רפואה, להתנצל בפניו ולהשלים איתו. ואולי כך ייפתח לי שוב מאור עיניי. בדמשק הקיפוהו אנשי עירו ולעגו לו על שעזב את הצלם.
צחק מדבריהם ואמר להם: באתי להשלים איתו. אולי כך הוא ירחם עליי. וביקש מהם: אנא מכם, לכו וקבצו את כל בני המדינה ויבואו לכאן. התקבצו אנשים רבים סביבו ומילאו את הבית ואת סביבותיו ואת הגגות כדי לראות את אבא גוליש ולשמוע את דבריו.
כיוון שהתמלא בית העבודה הזרה אמר לאשתו שתסייע לו ותעמידו על העמוד שלידו היה רגיל לעמוד, ואמר להם: אחיי בני דמשק, בשעה שהייתי כומר ועובד לצלם הזה היו בני אדם מפקידים אצלי פיקדונות והייתי גונב מהם. אולם משום שאין לצלם עיניים לראות ולא אוזנים לשמוע כדי שייפרע ממני ויעניש אותי לא נענשתי כלל. עכשיו, כשחזרתי בתשובה – הלכתי אל מי שעיניו משוטטות בכל העולם וביקשו ידיי לגנוב כסף לעצמי כמו שהייתי רגיל בבית העבודה הזרה. ולא הספקתי לגנוב ולשוב להרגליי הרעים והאל יודע כול נפרע ממני. לפיכך סימא את עיניי ועיוור אותי.
אמר רבי פינחס הכהן: אבא גוליס לא הספיק לרדת מן העמוד עד שהאיר לו הקדוש ברוך הוא את עיניו. והכפיל כבודו ומוראו על הבריות כדי שיתקדש שמו בעולם. והצליח לגייר מן האומות אלפים ורבבות. וזכו אלו להסתופף תחת כנפי השכינה על ידו.
לעומת האלילים שלא רואים ולא שומעים, הקב"ה יודע-כול ולכן גם שומע ורואה. החושים השונים מניעים גם את גיבור הסיפור בין עבודת האלילים לעבודת האלוהים האחד.
התפיסה של הכומר מתחילה בקולו – הוא קורא לצלם שלא שומע ולעומתו האל כן שומע, ולכן הוא חוזר בתשובה.
כשהחוזר בתשובה חש בחוש המישוש את הכסף של הצדקה – הוא חוזר לדרכיו הראשונות ומועל בכספי ציבור המיועדים לצדקה. מעילה זו פוגעת בעיניו והוא הופך לעיוור, משום שהאל הכל יכול ששמע את תפילתו רואה את מעשה הגניבה. הדמות שראתה את האור ומצאה את האל האמיתי – נפגעת בעיניה ואינה רואה יותר.
לנוכח עלבונות האנשים כלפי האל, שפגע באבא גוליס וסימא את מאור עיניו, מחליט החכם לחשוף בדמשק את יתרונו של האל שפגע בעיניו בצדק.
החשיפה של השחיתות שבה פשע אבא גוליס היא חזרתו השנייה בתשובה בסיפור זה, ובזכות העובדה הוא משמיע ברבים את חטאו ועונשו – הוא שב וזוכה במאור עיניו. כפי שהאל שמע את תפילתו בראשית הסיפור, כך הציבור שומע את האמת ולכן אולי הוא מרפא את אבא גוליש, שמצידו מצליח להשתמש בקולו שוב ושוב כדי להחזיר בתשובה אנשים רבים, שרואים בעזרתו את האור ושומעים בזכותו את האמת.
