רבי נחמן מברסלב (מֶז'יבּוּז' 1772 – אוּמַן 1810)
מייסד חסידות ברסלב.
ר' נחמן מברסלב נולד בעיר מז'יבוז באוקראינה, עירו של הבעל שם טוב. מצד אמו היה רבי נחמן נינו של הבעש"ט. בצעירותו הסתופף רבי נחמן בצִלם של תלמידי הבעש"ט הוותיקים שגרו בעיר זו. בגיל 14 נשא אישה ועבר להתגורר בבית חותנו. כעבור מספר שנים עבר להתגורר בעיירה מדבדיבקה, שם הצטרפו אליו ראשוני חסידיו, ועוד לפני שמלאו לו 20 שנה הפך לרבי.
בשנת 1798 עזב ר' נחמן את משפחתו, ונסע לארץ ישראל בלוויית תלמידו וחברו ר' שמעון. נסיעה זו הייתה רצופה הרפתקאות, תלאות וקשיים, ונמשכה כחודשיים שבהם שהה בעיקר בצפת ובטבריה (סיפור: ומיד רצה לחזור).
בשנת 1800 התיישב ר' נחמן בזלטיפולי ומשם עבר בשנת 1802 לעיר ברסלב שעל שמה נקרא מאז. בברסלב הצטרפו אליו כמה מתלמידיו החשובים, ובהם ר' נתן שטרהרץ שנעשה לימים תלמידו הידוע, מחבר ספריו ומפיץ תורת ברסלב לאחר מותו. במהלך שהותו בעיר ברסלב איבד ר' נחמן כתוצאה ממחלות שונות את אשתו וכמה מילדיו, ובהם את בנו היחיד והאהוב שבו תלה תקוות רבות.
תורתו של רבי נחמן כוללת עקרונות חדשניים רבים: חשיבותה של ההשתוקקות אל הקדושה, הנקודה הטובה שיש בכל אדם, חשיבותן של ההתבודדות והתפילה האישית, חשיבותה של התמימות באמונה והימנעות מחקירה פילוסופית, תפקידה החשוב של השמחה ושל המלחמה בייאוש, תפקידם הרוחני והמיסטי של סיפורי העם, ועוד.
הדבר שבו התייחד רבי נחמן הוא בעיסוקו הרב בסיפורים (סיפור: השודד הטיפש), ובפרט ביצירתם של סיפורי מעשיות ארוכים ומפותחים, שחלקם מבוססים על סיפורים עממיים ידועים. סיפוריו אלה זכו ליחס של כבוד בתורתה של חסידות ברסלב.
רבי נחמן נודע כאדם חדשן וכמי שלא הידר בכבודם של מורי החסידות בני זמנו. דרכי הנהגתו הייחודיות והתבטאויותיו החריפות הביאו לתסיסה ולהתנגדות אליו בקרב מנהיגי החסידות בני דורו. בראש מתנגדיו בלט רבי אריה לייב, ה"סבא משפולָי" (סיפור: חלום העזיבה).
בשנת 1807 התגלתה אצלו מחלת השחפת, שהביאה למותו בשנת 1810 (תקע"א), בטרם מלאו לו 39 שנים. כמה חודשים לפני מותו נשרף ביתו והוא עקר מברסלב לאומן, שם חבר רבי נחמן אל קבוצה של יהודים משכילים ומתבוללים, דבר שהוסבר בתורת ברסלב כתיקון מיוחד שלקח רבי נחמן על עצמו.
עיקר תורתו של ר' נחמן הועלתה על הכתב על ידי תלמידו הנאמן ר' נתן שטרנהרץ. ספריו המרכזיים הם "ליקוטי מוהר"ן", שחלקו הראשון יצא עוד בחייו ובו רוכזו תורתיו העיוניות; "סיפורי מעשיות" ובו 13 מסיפוריו; "שיחות הר"ן" וכתבים נוספים.
לאחר מותו של רבי נחמן לא נבחר מנהיג אחר, וחסידי ברסלב לאורך הדורות ראו את עצמם חסידיו של רבי נחמן בלבד. בשל כך, נהוג היה לכנות חצר חסידית קטנה זו "החסידות המתה". בעשורים האחרונים הפכה חסידות ברסלב לחסידות גדולה בעלת ענפים רבים, בשל חוזרים בתשובה רבים שהצטרפו אליה. במקביל, קיים עיסוק רב בהגותו של רבי נחמן גם בחוגים שמחוץ לחצר החסידית.
סיפורים בנושא ר' נחמן מברסלב:
-
זושא
שעה בכל יום
מדוע התפעל ר' נחמן מברסלב מן הכיסא שהכין עבורו אחד מאנשיו? וכיצד התייחס לשעות שבהן עסק האומן בהכנת הכיסא?
-
זושא
משלוש יוצא אחד
שלושה יצאו למשימת המלך. מי הראוי לפרס - זה שלא נכשל כלל, או זה שנכשל והתגבר? האם יש לשפוט אדם לפי הישגיו או לפי המאמץ שהשקיע?
-
זושא
המבזה והמתבזה
מדוע חשב רבי נחמן מברסלב כי העובדה שאדם ביזה ובייש אותו הועילה לו? ואם כך - מדוע נענש אותו האיש?
-
זושא
רבי נחמן והערבי
מדוע נקשרה נפשו של ערבי צעיר בר' נחמן מבּרסלַב? ומה היה טיב הקשרים ביניהם, שכללו גם חיבה וגם איום וסכנה?
-
זושא
ומיד רצה לחזור
מסעו הקסום של ר' נחמן מברסלב אל ארץ ישראל אפוף מסתורין. מדוע טרח כל כך להגיע אל הארץ? ואם חשוב היה לו המסע - מדוע לאחר כמה פסיעות על אדמת הארץ, כבר החליט בלבו לשוב בחזרה?
-
זושא
סערת הים וסערת הנפש
למה מעדיף ר' נחמן לשתוק ולא להתפלל כאשר הספינה עוד מעט וטובעת?
-
זושא
מעשי קטנות באיסטנבול
כשעצר באיסטנבול בדרך לארץ ישראל, התנהג ר' נחמן מברסלב בצורה משונה מאוד ולא מכובדת. כך גם נהג במפגש עם צדיק חסידי שנקלע למקום. מדוע התנהג כך?
-
זושא
ר' נחמן נוסע לארץ ישראל – פרק ההכנות לדרך והפרידה ממשפחתו
מתוך "מסירות נפש" והפקרה קשה של בני משפחתו נערך ר' נחמן מברסלב לנסיעה אל ארץ ישראל. מעשים נוספים שעשה אז אפופי סוד ומעוררי תמיהה.
-
זושא
לילה בקמניץ
זהו סיפור אחד מתוך כמה סיפורים המתארים את נסיעתו של ר' נחמן מברסלב אל ארץ ישראל. בסיפור זה מתואר כיצד "כבש" ר' נחמן את קמניץ והשיב אותה אל מחוזות הקדושה, זאת לאחר שהותר ליהודים לשוב ולהתגורר בה
-
זושא
תפילה לחתול
כיצד התפלל אדמו"ר חסידי לשמו של החתול ולא לשם שמים? ולמה התכוון רבי נחמן מברסלב בסיפור שסיפר לבתו?
-
זושא
תקיעת שופר בשמחה
מהי האווירה הראויה לרגעי התקיעה בשופר בימים הנוראים?
-
זושא
נפשי החזקה והפיקחת
שיר שכתב ר' נחמן מברסלב כדי לעודד את נפשו, ולהזכיר לה כי היא "חזקה ופיקחת". על האדם לזכור עד כמה חזק הוא, וכמה כוח יש בנפשו