ענווה
החניכים יבינו מהי ענווה כמידה פנימית, ולא רק כהתנהגות חיצונית.
משחק 121 – כל החניכים יושבים במעגל והם צריכים להגיד את המספרים 1-21. אסור ששני חניכים יגידו ביחד, ואסור לתכנן מי אומר מה.
|
מתודה 1מבקשים מהחניכים להסתדר בשורה לפי סדר בלי לדבר לפי הקריטריונים הבאים- מידת נעליים, גובה, מי גר הכי קרוב עד הכי רחוק.
|
משחק 2פולו בטטה – משחקים מסירות, כל פעם שאתה מקבל את הכדור צריך לקפוץ וישר למסור אותו לאחד הבא
|
מתודה 2נפזר על הרצפה שני דפים – על אחד כתוב "בשבילי נברא העולם" ועל השני "אנוכי עפר ואפר", (נספח 1)
מצד אחד –“בשבילי נברא העולם” לכל אדם יש ערך גדול, אחריות ומשמעות. המעשים שלי חשובים, יש לי כוח להשפיע, ואני לא סתם עוד אחד. בלי התחושה הזו האדם עלול לוותר, להקטין את עצמו ולא לפעול. |
סיפור ודיוןהרב אברהם פלאג'י שם לב שבכל פעם שאביו הרב חיים פלאג'י, מגדולי חכמי טורקיה, כותב חידושים בתורה, הוא קודם כל פותח את המגירה בשולחנו, מציץ בה ארוכות ורק אז מתיישב לכתוב את חידושיו. המתין הבן לשעת כושר וכשאביו לא היה בבית פתח בהתרגשות את המגירה. ומה מצא במגירה? מצא בה קלף ועליו שם הוי-ה (שמו של האל). להרחבות על הסיפור – כותב מהמגירה.
|
סיכוםהסיפור מלמד שענווה היא לעצור רגע לפני שאתה פועל או מצליח, ולזכור שאתה לא מרכז העולם. גם אדם חכם וגדול כמו הרב חיים פלאג’י לא ראה את החכמה כשייכת רק לו, אלא כמשהו שקיבל והופקד בידיו. הוא הזכיר לעצמו שיש משהו גדול ממנו שמכוון אותו. ענווה לא אומרת שאתה קטן או לא יודע, אלא שאתה יודע – אבל לא שוכח מאיפה זה בא, ולא נותן לידע או להצלחה להפוך לגאווה. |