מחיר החסידות
יש המאשימים את החסידים שעיסוקם מרחיק אותם מן המחויבות לפרנסת משפחותיהם. מהמשל של ר' שמחה בונים מפְּשִׁיסְחַה עולה שכך צריך להיות: המחיר הכבד שהחסידים משלמים על הדרך שבחרו בה גורם להם להתייחס אליה ברצינות.
אחרי פטירתו של היהודי הקדוש מפְּשִׁיסְחַה בחרו חסידיו ללכת אחרי רבי שמחה בּוֹנִים והיו דבקים בו בהתלהבות עד כדי כך שהזניחו את פרנסת משפחותיהם. על כך סר חִנו בעיני ה"בעלי בתים" ("הבורגנים"), המתנגדים לחסידות. הללו רדפו אותו יותר משרדפו צדיקים אחרים. אך הרדיפות רק הגבירו את התלהבותם של חסידיו.
פעם אחת הגיע להסתופף בצלו חתן צעיר ואחריו הגיע חותנו. בא החותן לר' שמחה בונים ואמר: "אתה מקלקל אנשים הגונים שמזניחים הכול כדי לשבת אצלך ואתה אומר שאתה מלמד אותם יראת שמים. הלוא יש לנו ספרים כמו 'ראשית חכמה' ו'ספר הרוקח' שמלמדים יראת שמים טוב יותר ממך, ולמה הם צריכים רבי ודרשות?"
השיב לו ר' שמחה בונים במשל: "במקצועי כרוקח הכרתי שני רופאים שלמדו באותו המקום: האחד עזר לכל החולים בין שהיו עשירים ובין שעניים, ולא הקפיד שישלמו לו, כי היה חס על המדוכאים בחולי. ואילו חברו לא היה מגיע לביקור בלי תשלום של שני זהובים מראש. בסופו של דבר הכפיל השני את מחיר הביקור ואילו את הראשון לא היו מזמינים אפילו בחינם."
"איך נוצר ההבדל?" ר' שמחה בונים הסביר: "הראשון, מפני שהיה זול, היו קוראים לו מיד. הוא היה מאבחן ונותן מרשם. אבל מכיוון שהמרשם היה יקר, לא קנו אותו מהרוקח וקראו שוב לרופא הזול. הוא היה מגיע שוב, חושב שנטלו את התרופה שרשם להם ובכל זאת המחלה החמירה, לכן היה מסיק שאבחנתו הייתה שגויה ונותן מרשם חדש, אף שהאבחנה הראשונה שלו הייתה נכונה. המרשם השני שנתן היה מיועד למחלה אחרת והיו חולים, שמתו, לא עלינו.
לעומת זאת, מי שקראו לרופא השני ושילמו לו ביוקר לא העזו לבזבז את כספם ולהתעלם מעצתו, ולכן קנו את התרופה שרשם והבריאו."
"כך הם הבאים אלי," המשיך ר' שמחה בונים, "החולים במכאובי הנפש. מכיוון שנסיעתם אלי עולה להם ביוקר של יגיעה רבה ומתח עם חותניהם ואנשי ביתם, הם נשמעים יותר לעצות שאני נותן להם וזוכים ליראת שמים."
כמו תנועות רוחניות אחרות, החסידות מציעה חוויה טוטלית המאיימת על סדר החיים הבורגני של משפחות מבוססות. ר' שמחה בּוֹנִים מפְּשִׁיסְחַה, בנו של דרשן בעיירה קטנה, טעם את טעמה של הבורגנות לפני שהשתקע בעולמה של החסידות: הוא למד שפות, עסק במסחר ואף קנה השכלה מקצועית כרוקח, מקצוע שממנו התפרנס גם בימים שבו הנהיג את חסידות פְּשִׁיסְחַה. כאדם המתפרנס ממלאכה שאינה רבנות, היה רבי שמחה בּוֹנִים רגיש לביקורת הבורגנית ובסיפור שלפנינו הוא עונה עליה במשל.
המשל בנוי על התובנה הידועה לכל מי שעומד בפני סוגיות של תִמחוּר: אנשים נוטים להעריך את היקר כאיכותי יותר. אך המשל אינו מסתפק בהצעה לבעלי מקצוע לגבות מחיר גבוה אלא טוען שכאשר מדובר בתהליך שהאדם צריך להשקיע בו משאבים הרי התשלום הוא גם אינטרס של מקבל השירות ולא רק של בעל המקצוע. התשלום הוא מעין "דמי רצינות" היוצר מחויבות לתהליך. המחיר האישי והמשפחתי שמשלמים החסידים הוא מעין "דמי רצינות" שיוצר מחויבות לדרך שבחרו בה.
טענתו של החותן היא שאפשר לעסוק בשאיפות רוחניות בלי להזניח את החיים, אבל לדעתו של ר' שמחה בּוֹנִים הניגוד בין המחויבות לשינוי הרוחני ובין הניסיון "להסתדר בחיים" הוא מהותי ויש לו תפקיד בונה: מי שוויתר על חיים נוחים מתחייב לדרך רוחנית ולא רואה אותה רק כעיסוק לשעות הפנאי.
