יחד בשבילי התיקון
מה יעשה הרב ינון חורי כשיגיע אליו תלמיד שהפריע? כיצד יצליח להגיע אל לבו? ומי בעצם אחראי על הבעיה?
הרב ינון חורי לימד בישיבה בגאבס שבתוניסיה. לעתים היו התלמידים מפריעים והרב היה נדרש להתמודד עם מעשיהם. באחד הימים הפריע אחד התלמידים באופן שדרש את התערבותו, והרב חורי קרא לו לגשת אליו לשיחה.
התלמיד היה מתוח וחשש מאוד משיחת נזיפה, אולם השיחה התפתחה לכיוון בלתי צפוי.
הרב חורי אמר לתלמיד: "אני הרב שלך! אם עשית מעשה לא טוב – הרי שזה גם באשמתי, שהרי לא חינכתי אותך מספיק טוב. אם כך- גם אני אשם."
התלמיד עמד נדהם לנוכח דבריו, והרב חורי המשיך ואמר "על כן, שנינו בעצם צריכים לעשות תשובה". הוא קם מכסאו ואמר לתלמיד "עשה כמוני" ומיד התחיל לומר וידוי: "אשמנו, בגדנו…" והחל לבכות תוך כדי הדברים.
התלמיד התרגש מאוד ממעשיו של הרב והצטרף לאמירת הוידוי, ואף הוא החל לבכות. בסיום הוידוי אמר התלמיד לרב חורי "אני מבטיח שלא אאכזב אותך, ואני מתחייב להפסיק את מעשי הרעים".
תמונה של תלמיד המפריע בשיעור ומוזמן לשיחת משמעת אצל המחנך היא דבר מוכר ושכיח. התלמיד מצפה לתוכחה נוקבת מהרב חורי על מעשיו, אך הרב הולך בדרך אחרת, מפתיעה ומרגשת, הנוגעת בנפשו של התלמיד.
בעוד שבשיחת נזיפה הרב נמצא בצד המוכיח ואילו התלמיד בצד המבוקר, הרי שהרב חורי מציע לראות את שניהם באותו הצד. שניהם צריכים לתקן את מעשיהם; המחנך על אי הצלחתו החינוכית, והתלמיד על מעשיו. כך לא נוצר ניכור ומתח, והתלמיד אינו מרגיש צורך להתגונן ולדחות את דברי הביקורת, ואכן הוא מקבל אחריות למעשיו.
יתרה מכך, המהלך המפתיע גרם לתלמיד לחוש שהמחנך עומד לצדו גם כשהוא טועה, ושהם יפעלו יחד לתיקון המצב.
יש לשים לב שהרב חורי אינו משחרר את התלמיד מהאחריות שלו למעשיו אלא מוסיף את עצמו למהלך. נדמה, כי יש בסיפור פרשנות יצירתית לשון הרבים שבוידוי: "אשמנו, בגדנו…" הרב והתלמיד אומרים אותו יחד ובלשון רבים, כשכל אחד מתכוון למימד אחר באירוע.
נראה, שלצד המילים המשמעותיות הבכי של הרב מדביק את התלמיד שמתחיל אף הוא לדמוע, וכך הבכי המשותף מעמיק את תחושת היחד בשבילי התיקון.
