האריה היתומים והאלמנות
מה לחש הרב בנימין שאולי הכהן באוזני האריה ואיך זה הציל את בני השיירה?
בשנת תרס"ז (1907) עלה הרב בנימין שאולי הכהן משיראז שבפרס לירושלים שבארץ ישראל.
את הדרך עשה במסירות נפש בשיירה על גמלים וחמורים יחד עם עוד כמה משפחות. האהבה לארץ שהייתה נטועה בליבה היא זו שנתנה להם כח גם בימים הקשים ובדרכים המסוכנות. באחד מן הן הימים בעוד הם צועדים בחום הכבד, ראו לתדהמתם אריה עומד על רגליו ומבקש לזנק לכיוונם. בני השיירה פחדו מאוד ונסו לאחור בניסיון להציל את נפשם, ואולם הרב בנימין שאולי שצעד בראש השיירה, הלך לקראת האריה בלי חשש, פנים אל פנים, כשבידו חרב חדה.
בני השיירה צעקו לרב: "הרב ברח!!" וככל שהתקרב הרב לאריה ידעו כי דינו עומד להיגזר. אך להפתעתם הרבה, האריה לא התנפל באכזריות על הרב, והרב מצדו לא נלחם בו כדי להרגו. ממרחק רב ראו בני השיירה את הרב בנימין כאילו הוא מנהל לא פחות מאשר 'דו שיח' עם האריה. בסיום המחזה המוזר, ולתדהמתם הרבה נראה האריה מרכין את ראשו ומתרחק מהמקום.
בני השיירה ניגשו אל הרב בנימין ושאלו אותו בסקרנות גדולה: "הרב מה עשית לאריה? כיצד בכלל ניגשת אליו? האם אמרתם לו שמות קודש מיוחדים?" אך תשובתו של הרב הייתה אחרת: "היה בדעתי להקריב את נפשי למען בני השיירה כדי שלפחות תזכו אתם לעלות לארץ הקודש, וכל שאמרתי לאריה הוא: "אנו בדרכנו לירושלים ובשיירתנו אלמנות ויתומים…".
האם מעשה נס הוא זה? גם בני השיירה חשבו שהרב השתמש בשמות הקודש ועשה להם נס אלא שתשובתו של הרב הייתה אחרת: לא שימוש בשמות הקודש יש כאן אלא שימוש בזכות גדולה שיש לבני השיירה. הרב בתמימותו ניגש אל האריה שהוא בעצם שליח של בורא עולם ואומר לו כביכול שני דברים: אנחנו גם בשליחות של בורא עולם ואנו בדרכנו לירושלים ואני מוכן למסור את הנפש עבור כך. ועוד דבר והוא היותר משמעותי – יש לנו זכות שבשיירתנו אלמנות ויתומים. שאותם הקב"ה אוהב ומגן עליהם בשמירה מיוחדת.
הלחישה באוזני האריה הייתה מכוונת קודם כל לבורא עולם שפודה ומציל מכל צרה ושהאריה הוא רק השליח שלו. אך בהתבוננות נוספת ניתן לשים לב שהרב לא פונה ישירות לבורא עולם אלא לאריה. ואפילו האריה מצידו מבין מיד שביתומים ואלמנות – לא פוגעים כי הם שמורים ומוגנים בהשגחה מיוחדת של בורא עולם.
