הסיפור

חכם דוד לניאדו שעלה לארץ מארם צובא, חי בירושלים עם אשתו מזל ו-14 ילדיו בחוסר כל. כשהגיע לעיר התקבל בזרועות פתוחות על ידי קהילת החלאבּים שראו בו תלמיד חכם חשוב, ומינו אותו לרב בית הכנסת של העדה 'זכות אהרון סילוורה' שבשכונת מחנה יהודה. חכם לניאדו התגורר בדירת הֶקְדש קטנה בת שני חדרים בקומה השנייה של חצר בית הכנסת, ולמרות שהיו לו 14 ילדים והדירה הייתה קטנה מאוד, הוא לא הסכים לעבור לדירה גדולה יותר.
הבית של מזל וחכם לניאדו היה בית רגוע ושליו, ונחשב לדוגמה ומופת לשלום בית. חכם לניאדו גם נודע בכך שחינך את ילדיו מבלי להרים את קולו אף פעם.
פעם שאלו אותו: "חכם לניאדו, מה סוד שמירת השלווה הזו בבית כה צפוף?". הצביע חכם לניאדו על המדרגות העולות מחצר בית הכנסת אל דירתו ואמר: "המדרגות האלה צרות במיוחד, ורק אדם אחד יכול לעלות בהן בכל פעם".
שאלו השואלים: "מה עניין המדרגות הצרות לענייננו?"
השיב להם חכם לניאדו: "לא משנה כמה כועסים אחד על השני, בגרם מדרגות צר שכזה – כשנכנסים הביתה חייבים להפסיק את המריבה ולתת האחד לשני לעלות…".

---

על הסיפור

בניגוד לאינטואיציה המקובלת שדווקא שפע והפרדה מביאים לשלום בין אחים ("אם רק היה לכל אחד חדר משלו…"), הרי שהרב לניאדו סובר שדווקא הצפיפות מחייבת תקשורת ומחזקת את הקשר. המדרגות הצרות מחייבות התחשבות של אח ברעהו, ומבחינה זו ההיצמדות לבית הקטן היא היא המפתח לקשרים משפחתיים טובים.
אפשר לראות בדבריו של חכם לניאדו משל לחיים בקהילה ובמדינה. לעיתים נדמה שהפתרון למחלוקות הוא הפרדה והתרחקות, ואלו יוצרות שקט אך לא יחסי אחווה, ולפיכך יש בהן החמצה גדולה. דווקא הקושי, הצרות והמדרגות הצרות מעוררים זיקה בין אדם לחברו ודורשים לקיחת אחריות על הזולת. מצב זה ניכר בשעת משבר, צרה ומלחמה – אז השורות מתלכדות ורגשי האחווה באים לידי ביטוי. האתגר הגדול הוא ליצור מרקם חיים שבו באופן יומיומי נדרשת התחשבות ומתעוררת חיבה.