הסיפור

בכל יום בתום הלימוד ליווה פרח הרבנות רנה שמואל סירא את הרב רחמים נאהורי לביתו.
הנער שהיה פיקח וחד אבחנה שם לב שבשבת חוזר הרב נאהורי לביתו בדרך שונה מזו של ימי החול אף שהיא מאריכה את דרכו. העיז הבחור ושאל "מדוע הרב הולך בדרך הארוכה בשבת?" אך הרב נאהורי התחמק וטען "בשבת יש זמן, איני ממהר, ואני יכול ללכת בנחת."
תשובתו של הרב והנימה שהיתה שזורה בדבריו לא הניחו את דעתו, וכשסיים ללוותו חזר שמואל בדרך הרגילה – זו שהרב הולך בה בימות החול. לפתע שם לב לכך שיש חנות של יהודי הפתוחה בשבת. שמואל הבין שהרב נאהורי פשוט לא רצה להביכו ולכן העדיף ללכת בשבתות בדרך הארוכה.
השמועה התפשטה, והמוכר ששמע על כך היה נרגש מיחסו של הרב נהאורי והחליט לסגור את חנותו בשבתות.

---

על הסיפור

תהליכי המודרניזציה וההתערות בתרבות הצרפתית באלג'יריה הביאו לפיחות משמעותי בשמירת המסורת. בפני חכמי אלג'יריה ניצבו שאלות חדשות ומורכבות והם גילו פתיחות וגמישות לצד דבקות במקורות, וחתרו לשילוב בין ערכי המודרנה ליהדות.
הרב רחמים נאהורי משמש כרבה הראשי של העיר בון (כיום ענאבה) באלג'יריה, וניצב מול תופעה של יהודים המחללים שבת ופותחים את חנויותיהם ביום השבתון. הרב בוחר שלא להתעמת עם מחלל השבת וזאת כחלק מן ההבנה שעימות לא יועיל ולא יביא לשינוי במצב ואולי אף יביא להרעה ביחסים.
אולם הרב נאהורי צועד צעד נוסף הוא אינו הולך באותו הרחוב משום שאינו רוצה להביך את מחלל השבת. רגישותו הגבוהה מלמדת שהוא אינו חפץ בעימות והעכרת היחסים או לחילופין בסגירת החנות בגלל מבוכה ובושה. יתכן שזו דווקא דרכו לנזוף בו באופן מעודן. בקהילה שבה גם מי שלא שומר שבת מעריך את הרב, הרי שכאשר הרב טורח כדי לא לפגוש מישהו, גלומה בכך נזיפה.
בכל אופן, הרב נאהורי הסתיר את הדבר ולא סיפר למה האריך את הדרך שכן לא רצה שהשמועה תגיע למוכר, אולם נער נבון שלימים יהיה רבה הראשי של צרפת, הרב רנה שמואל סירא, קולט את הדברים הסמויים מן העין. בסופו של דבר הדבר נודע הדבר למוכר והוא מחליט לסגור את חנותו בשבת. נדמה שדווקא רגישותו העמוקה של הרב נאהורי הכריעה את הכף ויצרה סוג של קשר ואהדה שהביאה עמה רצון לכבד על המסורת.
את הסיפור סיפר הרב רנה שמואל סירא שהפך לימים מפרח רבנות לרבה הראשי של צרפת וניכר שהוא השפיע על הנהגתו הרבנית.