פרידותיו הלא נגמרות של רבי יוסי הגלילי
מלאך המוות מגיע אל רבי יוסי הגלילי, אך אשתו מתקשה להיפרד ממנו והוא מבטיח להגיע לקידוש מדי ערב שבת
רבי יוסי הגלילי התגרש מאשתו אך המשיך לתמוך בה ובבעלה השני. לאחר מכן הוא נשא אישה אחרת יראת אלוהים ובעלת מעשים טובים. בכל ערב שבת היה רבי יוסי חוזר מבית המדרש ואשתו הייתה מוזגת לו כוס לקידוש והם היו אוכלים ושותים, וכך חיו בשמחה זה עם זה.
כשבא זמנו של רבי יוסי להיפטר מן העולם בא אליו מלאך המוות לקחת את נשמתו ומצאו יושב וקורא. אמר לו מלאך המוות: 'שלום עליך רבי'. השיב לו רבי יוסי: 'עליכם שלום רבי ומורי. ומה מעשיך אצלי?' – 'הקדוש ברוך הוא שלחני ליקח נשמתך' – 'חס וחלילה, לא תיקח נשמתי'.
חזר מלאך המות לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לו: 'ריבונו של עולם, הוא גדול ממני, לא אוכל ליקח את נפשו'. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך ולבש בגדי מוות וחזור אל רבי יוסי. הלך מלאך המוות ולבש את בגדי המוות שלו, וכך כשקומתו מגיעה עד השמיים וכל גופו עיניים בא אל רבי יוסי, ומצאו יושב וקורא. כשראה אותו רבי יוסי נבהל מפניו ונפל על פניו ואמר לו 'המתן עד שאתאושש ואעמוד', וכשעמד אמר לו: 'עכשיו אני יודע שמלאך המוות אתה, ואף על פי כן איני מתיירא מפניך מפני שאני לומד תורה שכתוב עליה מֹצְאִי מָצָא חַיִּים' (משלי ח, לה), ועכשיו מצאתי תורה והיא תחיה אותי'. השיב לו מלאך המות מפסוק אחר 'אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא וּמְלִיצֶיךָ פָּשְׁעוּ' (ישעיהו מג, כז) ואף פירש: אפילו אדם הראשון חטא ומת, וגם שלושת האבות'. כששמע רבי יוסי את דרשת הפסוק לא מצא בעצמו עוד כוח ואמר למלאך המוות: 'הואיל ואבותיי קיבלו עליהם את המוות – גם אני מקבל על עצמי למות'.
באותה שעה אמר לו מלאך המוות: 'לך ותן צוואה לביתך ואני אבוא אחריך'. הלך רבי יוסי ואמר לאשתו: 'חשבי על חייך, איך תכלכלי את עצמך בעולם הזה'. נבהלה אשתו ואמרה לו: 'מה קרה היום?' אמר לה: 'אני הולך לדרך רחוקה ולכן אני מוסר צוואה'. נבהלה אשתו והחלה לבכות וסירבה להתנחם. כשראה רבי יוסי כך אמר לה: 'אל תבכי כשם שהייתי מברך על כוס הקידוש בחיי, כך אבוא ואקדש לאחר מותי'. והלך לעולמו.
ובא בערב שבת והיה מקדש על הכוס כמנהגו אך לא טעם ממנה, והגיש אותה לבני ביתו. שמעו אנשים מחוץ לבית את קולו. אמרו זה לזה: 'נשמע שיש איש בבית, האם יש אוהב לאלמנתו של רבי יוסי הגלילי?'. מייד הלכו לחכמים בבית הכנסת ואמרו להם: 'היינו עוברים לפני ביתו של רבי יוסי הגלילי ושמענו קול אדם ונבהלנו מאוד. אמרנו לעצמנו שנלך ונודיע לרבותינו ונהיה נקיים מעוון'. כששמעו החכמים הלכו והזמינו את האישה לבית דין. אמרו לה הדיינים: 'אמרי האמת ולא תמותי'. אמרה להם: 'גלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שאין לי איש אחר'. אמרו: 'ומי היה יושב וקורא בביתך?' וסיפרה להם את המעשה.
כששמעו כך אמרו: 'בוודאי משקרת היא. מי ראה אדם מקדש לאחר מותו?' אמרה להם: 'הואיל ואינכם מאמינים לי, המתינו עד שיבוא בשבת הבאה'. הניחוה והלכה לביתה. כשבא רבי יוסי בשבת לעת ערב ומצא שלא הכינו כלום לצורך שבת והיא יושבת בוכה, אמר לה: 'למה את בוכה?' סיפרה לו שביום ראשון יביאו אותה בפני בית דין בבית הכנסת. אמר לה: 'אל תבכי ואל תדאגי'. ביום ראשון שלחו להביאה. מייד הלך רבי יוסי הגלילי ונגלה להם בבית הכנסת. כשראוהו נבהלו מפניו ונרעדו ונפלו על פניהם. אמר להם: 'עמדו והעידו מה יש לכם נגד אשתי!' עמדו ושתקו. אין קול ואין עונה. אמר: 'הוצאתם דיבה על אשתי ולא יראתם ועתה אתם מתביישים? ישפוט השם ביני וביניכם. מכאן ואילך לא תראו אותי יותר, וגם היא לא'.
הסיפור שמקורו באשכנז בימי הביניים הוא המשך לסיפור שנכתב מאות שנים קודם לכן בארץ ישראל. הסיפור הראשון עוסק בגירושיו של רבי יוסי הגלילי, ובסופו מסופר שהוא לא התעלם ממנה ופרנס אותה ואת בעלה השני שקיבצו נדבות. הכותב, מתקופת ימי הביניים, העתיק את הסיפור הראשון והוסיף עליו סיפור נוסף שגם הוא עוסק בפרידה של רבי יוסי הגלילי מאשתו, אלא שהפעם מדובר באשתו השנייה והפעם הפרידה היא מותו של רבי יוסי. וכשם שבסיפור הראשון הגירושין אינם פרידה סופית, הרי שבסיפור הזה אף המוות איננו פרידה סופית.
רבי יוסי הגלילי מתקשה להיפרד מהחיים, וכמו בסיפורים רבים אחרים מימי הביניים הוא מתווכח עם מלאך המוות שבסופו הוא מקבל על עצמו למות, אך אינו עומד בפני צערה של אשתו וחוזר לבקרה מדי שבוע. אבל מה שלא הצליח המוות לעשות, הצליחה הרכילות והחשדנות החברתית: כשנאלץ רבי יוסי לגלות את עצמו בפני בית הדין ניטל טעמו של המפגש הפלאי והסודי בינו לבין אשתו ובני ביתו והוא מפסיק להתגלות.
