מדוע חטא דוד?
דוד המלך מבקש מאלוהים שיבחן אותו כדי שיגיע למדרגתם של אבות האומה, אך דווקא בקשה זו היא שמביאה אותו לכישלונו הנורא
פעם אחת אמר דוד המלך לאלוהים:
ריבונו של עולם, מדוע אומרים כולם בתפילתם 'אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב', ואינם מוספים 'ואלוהי דוד'? וכי אינני ראוי לעמוד בשורה אחת עם אבות האומה?
אמר לו הקב"ה: זאת מכיוון שהאבות נבחנו במבחנים רבים – ועמדו בהם, ואילו אותך כלל לא ניסיתי.
אמר לו דוד: אם כן, גם אני רוצה לעמוד למבחן: 'בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי!' (תהלים כו, ב).
אמר לו אלוהים: בסדר גמור, אני מוכן לנסות אותך. ולא זו בלבד אלא שאעשה לך ניסיון קל יותר מאשר לאבות, שלהם לא הודעתי באיזה עניין אני מתכוון לנסות אותם, ואילו לך אודיע מראש באיזה עניין תיבחן. מבחנך יהיה בתחום ההתמודדות עם התשוקה המינית.
כששמע זאת החל דוד להתכונן למבחן. במקום לשכב עם נשותיו בלילה – שכב איתן ביום, כך שהיצר יבוא על סיפוקו והוא לא יימשך אחר נשים אחרות בשעות הלילה; כפי שכתוב 'וַיְהִי לְעֵת הָעֶ֗רֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ' (שמואל ב יא, ב).
אולם דוד שכח את הפתגם הידוע: 'איבר קטן יש באדם: משביעו רעב ומרעיבו שבע'. כלומר יצרו של אדם שבע רק כאשר מרעיבים אותו, אך כאשר משביעים אותו – הוא נהיה רעב יותר. לכן כששכב עם נשותיו רק גרם לתשוקתו להתגבר.
לאחר שקם אפוא דוד ממשכבו עם נשותיו, יצא לגג ביתו והשקיף על פני העיר.
באותה שעה הייתה בת שבע היפהפייה חופפת את ראשה כשהיא מוסתרת מאחורי מחיצה.
בא השטן כשהוא מחופש לציפור וריחף לו מעל דוד המלך הניצב על גגו. לקח דוד את קשתו – וירה בו חץ.
עף החץ ופגע במחיצה שהסתירה את בת שבע. התרסקה המחיצה ונגלתה בת-שבע לעיני דוד.
מייד שלח דוד שליחים לבדוק מיהי אישה זו, ואף ששמע כי בת שבע היא אישה נשואה, שלח שנית את שליחיו להביאה אליו ושכב עימה.
וכך כתב דוד בתהלים לאחר מעשה זה: 'בָּחַנְתָּ לִבִּי פָּקַדְתָּ לַּיְלָה, צְרַפְתַּנִי בַל־תִּמְצָא, זַמֹּתִי בַּל־יַעֲבָר־פִּי' (תהלים יז, ג). כלומר, לאחר שנכשלתי בניסיונו של אלוהים, אני מבין כי הייתי זקוק לזְמָם (רסן) בפי, שיבלום את דבריי וימנע ממני לבקש את שביקשתי.
סיפור זה מבקש להתחקות אחר התהליכים הנפשיים שהביאו את דוד המלך – המתואר במקרא כאחד האישים הדגולים ביותר של עם ישראל – אל החטא הנורא של קיום יחסים עם אשת איש, שגרר גם את שליחתו של בעלה אל מותו. לפי הסיפור חטא זה לא נבע מהתגברות רגעית של תשוקה שדוד לא הצליח לשלוט בה, אלא מדובר בתהליך עמוק הרבה יותר, הנקשר לשאיפותיו הכמוסות, לביטחונו העצמי המופרז ולעיוורונו לגבי הבנת כוחות הנפש שלו.
את החטא כורך הסיפור במספר בעיות הנקשרות זו בזו במהלך העלילה. הבעיה הראשונה היא הקנאה: דוד אינו מוכן להסתפק במקומו המכובד בהיכל התהילה של העם היהודי, ומבקש לעמוד בשורה אחת עם האבות המייסדים של האומה: אברהם, יצחק ויעקב. בנקודה זו מצטרפת אל הקנאה גם אחותה התאומה – הגאווה. דוד אינו מוכן לקבל את העובדה שבמובנים מסוימים הוא נחות מאבותיו, ומעוניין להסתכן ולבקש מאלוהים שיבחן גם אותו. כבר בנקודה זו ניתן לחוש כי המבחן נידון לכישלון: יכולותו של דוד לעמוד בניסיון כבר אינה נובעת ממסירותו התמימה של המאמין אלא נגועה במאווייו האישיים. במובן זה ניתן לומר כי כבר כאן נכשל דוד בניסיון שאלוהים העמיד מולו – הניסיון שלא להעמיד את עצמו בניסיון.
בשלב הבא ניתן לראות כיצד דווקא ה'הקלה' שנותן אלוהים לדוד – העובדה שהוא כבר יודע באיזה תחום יהיה ניסיונו, גורמת לכישלונו: דוד מתייחס ליצרי ליבו כאל צורך פשוט שהוא מבין אותו ויכול לשלוט בו: אם ישביע את תאוותיו בנשותיו שלו, הרי שלא יתאווה לנשים אחרות. אך דוד אינו מבין שבקשת השליטה בתשוקותיו אינה אלא אשליה: התשוקה פועלת באופן מתוחכם הרבה יותר, וניסיונו של דוד לנהל אותה ולשלוט בה מתגלה למעשה כדרך שבה התשוקה מנהלת אותו וגוררת אותו לְרַצוֹת אותה עוד ועוד. כך ביטחונו העצמי המופרז של דוד מעוור אותו מלראות את האופן שבו קנאתו ותשוקותיו מנהלות אותו ומובילות אותו אל פי פחת.
כוחות הנפש הפועלים בסיפור מתלכדים אל התמונה הסמלית רבת העוצמה שבה יורה דוד חץ אל השטן – אך למעשה גורם לניפוצה של המחיצה המפרידה בינו ובין מושא תשוקתו. דוד מנסה להרוג את יצריו ואת כוחות הרע הפועלים בו, אך עצם ניסיונו האלים והדורסני הוא זה שמנפץ בסופו של דבר את השכבה הדקה של השליטה, ודוד כבר מאבד לחלוטין את יכולתו לעצור בתשוקותיו ונכשל בניסיון באופן מוחלט.
בסופו של הסיפור מבין דוד את גודל טעותו – ומביע את רצונו הטראגי להשיב את הגלגל לאחור. כעת הוא מבין כי לעיתים מבחנו הגדול ביותר של האדם נעוץ ביכולתו שלא לבטוח בעצמו ולבדוק שוב ושוב את שאיפותיו.
