הסיפור

נער בר המצווה עמד נרגש על במת בית הכנסת שבעיר חלאב שבסוריה. המתפללים והאורחים השתתקו והנער החל לשאת את דרשת בר המצווה שלו.
ואז, באמצע הדרשה, קם אחד מן החכמים, והחל להתווכח עם הילד ולתקנו, והסביר לו מדוע הוא טועה. הנער המבולבל הביט בחכם והשתתק.
מיד קם חכם אברהם ענתבי, שהיה ראש רבני סוריה, השתיק את החכם ואמר לו בשקט "אתה כבר חכם! אם רק תיתן לו לדבר, אולי יום אחד יהפוך גם הוא לחכם גדול."

---

על הסיפור

חכם אברהם ענתבי, ראש רבני סוריה במאה ה-19, אינו רואה בערך האמת את הערך החשוב ביותר והוא מעדיף לדאוג לביטחונו העצמי של נער בר המצווה, זאת מתוך רצון לעודד אותו לדרוש בתורה גם בשלבים מאוחרים יותר של חייו.
הוא רוצה לאפשר לנער לממש את הפוטנציאל הטמון בו, דבר המותנה בכך שירכוש ביטחון עצמי ולשם כך יש, לדעתו, לגלות אורך רוח אל מול טעות אפשרית.
לדידו, עדיף להבליג על הטעות כדי להרוויח בעתיד תלמיד חכם, אוהב תורה, סקרן ודעתן. יתרה מכך, תהליך הלמידה בחיים רצוף טעויות. הילד לומד מהן לא פחות מהצלחותיו, ואולי זו מהות ההתבגרות.
חגיגות בר המצווה ובת המצווה מציינות את התבגרותם של ילד או ילדה וכניסתם אל עולם המבוגרים. הן מסמלות את קבלת האחריות של הנער או הנערה על מעשיהם ואת מימוש הכישרונות הטמונים בהם. ואולם בל נשכח שזוהי רק ההתחלה של תהליך ההתבגרות ועל כן יש לגלות רגישות ובעיקר סבלנות לילד הלומד את דרכי החיים.

בזווית אישית

כחוזרת בתשובה ואמא למתבגרים אני עושה הרבה טעויות, בחינוך, במצוות, בהלכות ובחיים בכלל… תמיד קסמו לי הסיפורים על האנשים הפשוטים שהצליחו להתחבר לקדושה אפילו שלא הלכו בדיוק על פי ההלכה, אלא מתוך הרגל, ממה שלמדו מהוריהם או בלי דעת כלל. אני מבינה שלכתחילה כדאי לדייק במצוות ובתורה, אבל מבינה גם שמעל הצדק (וזה שיעור חשוב שאני ממשיכה ללמוד שוב ושוב) נמצאת האמת.
הסיבה העיקרית שגרמה לי לחזור בתשובה היא טעם האמת. המתיקות הזאת של החיבור שממלאה לרגע את הבור התמידי בנפש וגורמת לתחושה שחזרת הביתה.
כאמא אני מנסה להנחיל לילדיי את תחושת הבחירה שנוכחת בדרך עבודת ה׳ שלי. כולנו יודעים איזה דור רגיש אנחנו מגדלים. כמה קל לפזול החוצה אל החול הזוהר ברשתות ובחיים. לכן על כל בחירה שלהם בטוב, גם אם היא חלקית ולא מושלמת, אני משתדלת לפרגן ולהרים. כשבחרתי לאמץ את דרך ההלכה והמצוות זה היה גם בשביל שהילדים יגדלו בדרך אחרת, שמורה ומוגנת. היום כשהם מתבגרים הם מנהלים דיאלוג בין הקודש לחול, ואני, שיודעת שזו דרך שעלולה להוביל לסבל, צריכה לתת להם לתהות ולטעות. ״וחי בהם״ זוהי הסיסמה על פיה אני משתדלת לבחון את קיום המצוות. אני מזכירה לעצמי שזכותם ואולי אפילו חובתם- לברר. בסופו של דבר יגיע היום שהם יצטרכו לבחור, אם לא בשבילם אז בשביל הילדים שלהם. ברגע הזה אני מקווה שהם ״ילכו על כל הקופה״ מתוך רצון ואהבה, מתוך הבנה שזו הדרך הכי נכונה לחיות בעולם הזה בשמחה ובטוב לבב.