אור ירוק וקווים אדומים
אור אלוהי ירוק שירד על סוכתם של רבי נתנאל ובנו רבי שמואל הלוי בעת שלמדו תורה, סיבך אותם קשות עם השיח המקומי. סיפור על מסירות נפש בתנאים קשים
בחג הסוכות ישבו הרב נתנאל הלוי ובנו רבי שמואל בסוכתם שבעיר ברזאני ולמדו במסכת חגיגה. העמיקו השניים במעשה מרכבה ולמדו בדבקות עד שירדה אש ירוקה על גג הסוכה והאירה אותה באור עליון.
ראה מארמונו השייח' ברזאני, שהיה צורר יהודים ידוע, את האש הירוקה בשכונת היהודים, ושלח את אנשיו לחקור כיצד ייתכן שאש ירוקה, שהיא אש קדושה, שורה על בתי יהודים. חזרו השליחים ואישרו שאכן מדובר בבית יהודי, אך השייח' שלל את דבריהם: "אם כך, אין אלה יהודים! אלא מזרע הנביא מוחמד", ודרש "הביאו אותם אליי בדחיפות".
התפרצו השוטרים לסוכתם של רבי נתנאל ובנו רבי שמואל, הפריעו להם בלימודם והביאו אותם לפני השייח', שאמר להם בתקיפות: "אם ירדה אש ירוקה על ביתכם סימן שאתם מוסלמים. התאסלמו וייטב לכם". הרבנים היו המומים מדרישתו וסירבו בכל תוקף: "יהודים אנחנו, ויהודים נישאר". בתגובה ציווה השייח' להשליכם לבית הכלא ולהניחם באורוות הסוסים על מנת לאלצם להתאסלם.
לאחר זמן הוציאו אותם מן הכלא והזהירו אותם שאם יעמדו בסירובם השייח' יוציא אותם להורג. ניגש הרב נתנאל אל השייח' ואמר: "הלילה ליל שבת. המתינו לנו עד יום ראשון ונשיבכם דבר". הסכים שייח' ברזאני להצעתו, שכן ידע שבשבת היהודים אינם יוצאים אל מחוץ לעיר ולכן היה בטוח שלא יברחו.
כשחזרו לביתם שילח האב את בנו אל העיר עמדיה הסמוכה לביתו של רבו, הרב שמעון דוגא. כששמע הרב את שאירע מייד החביאו במקום הגניזה העתיקה שבבית הכנסת ואף סתם את החלון באבנים.
לאחר שעברה השבת הגיעו השוטרים לביתם אך מצאו רק את הרב נתנאל, וכשהובא לפני שייח' ברזאני ועמד בסירובו – זעם השיח וציווה להוציאו להורג. השומרים כבר עמדו להורגו, אלא שהיה שם זקן אחד שהתפרץ ואמר לשייח' ברזאני: "אתה יודע שזקן זה הוא כבן מאה ועשרים שנה, ומה אכפת אם ימיר את דתו, הרי העיקר הוא הבן – חפש אחריו". שמע השייח' לדברי הקשיש, שחרר את האב ושלח לרדוף אחר הבן בכל ערי האזור ואף שלח שוטרים לעמדיה הסמוכה. הוא ציווה לערוך חיפוש יסודי בכל בתי היהודים ובכלל זה להרוס את כל הכתלים שנבנו לאחרונה שמא הוא מסתתר מאחורי אחד הקירות. החיפוש לא צלח ושליחי השייח' חזרו כלעומת שבאו, אולם היה ברור שהם ישובו לחפשו ולא ינוחו עד שימצאו אותו.
לאחר זמן הוציאו את רבי שמואל מן המסתור והוא ביקש מרבו: "תן לי ציצית ותפילין כי עדיין לא התפללתי". התעטף רבי שמואל בטלית, נתעטר בתפילין, עמד בתפילה ושפך ליבו לפני היושב במרומים. ועל מה התפלל? ביקש שלא יתפסוהו ויאסלמו אותו בעל כורחו, ובדמעות שליש ביקש שייקח הבורא את נשמתו ולא ייפול בידי השייח' ויענו אותו. מייד בסיום תפילתו יצאה נשמתו בטהרה ומצאוהו שליחי השייח' כשהוא מת.
זהו סיפור על מסירות נפש שהובילה לבריחה, וסופה במותו של הנמלט, הרב שמואל הלוי. לאורך הדורות היו תקופות שבהן ניסו להכריח יהודים להמיר את דתם לנצרות או לאסלאם. היו יהודים שנכנעו ללחץ הכבד שהוטל עליהם, והיו שסרבו ואף היו מוכנים למות על קידוש ה'.
סיפורנו מספר על עלילותיהם של הרבנים נתנאל ושמואל הלוי שסירבו להתאסלם. הסיפור כולל תנועה כפולה; האחת – בחירה בחיים שבאה לידי ביטוי בניסיון הבריחה, והשנייה – הבנה של רבי שמואל שהוא עומד להיתפס ותפילה לסיים את חייו כיהודי.
הרב שמואל אינו מוכן שיכפו עליו זהות ודת שאין הוא חפץ בהן, והוא מוכן למסור את חייו ולהישאר נאמן לערכיו ולזהותו היהודית.
הסיפור, העמוס ניסים ואירועים היוצאים מגדר הטבע, מתחיל בלימוד מעשה מרכבה. לימוד שכזה מלווה במדרשי חז"ל, כמו גם באגדת חייהם של רבני כורדיסטאן, בחוויה מיסטית ובאירועים הפורצים את המסגרת הטבעית של החיים.
